ראש השנה מאחורנו, וזה זמן טוב להסתכל על המציאות כמו שהיא, בגובה העיניים.

השבוע קרה משהו יוצא דופן בצמרת חברות ה-AI. הסיבה שזה כל כך משמעותי היא שזעקת האזהרה לא מגיעה מפוליטיקאים או עיתונאים, אלא מהאנשים שבונים את המכונה בעצמם.

מצד אחד, מנכ"ל Anthropic, דריו אמודאי, יצא בקריאה פומבית לשים בלמים ולווסת את הקצב מתוך הבנה שהדברים מתחילים לצאת משליטה. מצד שני, חוקר בכיר ב-OpenAI התפטר והזהיר שהחברות דוהרות לאינטליגנציית-על בלי לקחת אחריות. כשהארכיטקטים עצמם אומרים שהטכנולוגיה רצה מהר מדי,

אנחנו מבינים שההשפעה על החיים ושוק העבודה שלנו היא לא תיאוריה עתידנית - היא קורית ממש עכשיו.

כלכלת AI רקורסיבית ושני האופקים

כדי להבין למה התהליך הזה מאיץ ככה, כדאי להכיר את המודל של "כלכלת AI רקורסיבית" מתוך ניסוי מחשבתי שפורסם לאחרונה תחת הכותרת "Two Horizons". ברגיל, מתייחסים לאינטליגנציה כאל משאב שרוכשים. בכלכלה רקורסיבית, זו תשומה שעוזרת לייצר עוד מעצמה.

ה-AI מסייע לתכנן שבבים חכמים יותר ולייעל אלגוריתמים, והתוצאה היא לולאת פידבק מחזק שמאיץ את הפיתוח בקצב חסר תקדים.

המודל הזה מגדיר שני אופקים שרצים במקביל:

  • האופק המתמטי (סינגולריות): מצב תיאורטי שבו כל הכפלת יכולת של המודלים לוקחת פחות זמן מהקודמת, עד לזינוק בפרק זמן קצר מאוד.

  • האופק האנושי: בעוד שהמכונה יכולה להשתפר לאינסוף, הקשב, הזמן הפנוי והיכולת שלנו ליישם תוצאות נשארים קבועים. יש תקרת זכוכית לכמות התועלת המעשית שאדם מסוגל לספוג.

מתוך סימולציה שבוחנת "תרחיש אמצע", עולה כי בינואר 2038 נזדקק למערכות חזקות פי 38 מאלו שיש לנו היום כדי להגיע ל-95% מ"תקרת התועלת".

צוואר הבקבוק האמיתי של השנים הקרובות אינו כוח החישוב, אלא יכולת הספיגה והתזמור שלנו.

אשליית ה-UBI והמעבר למתזמר
מול התמונה הזו, רבים נאחזים בפתרון של "הכנסה בסיסית אוניברסלית" (UBI).
בעיניי, מדובר באשליה. הכנסה בסיסית אולי תסגור את פינת ההישרדות הפיננסית, אבל היא לא תפתור את הצורך האנושי העמוק במשמעות, ביצירה ובאוטונומיה.
הסתמכות על קצבאות או הכנסות מסוג זה, תגזור עלינו חיי פסיביות, בזמן שקומץ קטן של אנשים יחזיק בכל הכוח ויתזמר את המערכות.

שוק העבודה משנה צורה ושכבת הביצוע הטכנית הולכת ונעלמת. מי שיישאר רלוונטי הוא מי שיעשה את הסוויץ' מ"מבצע" (Doer) ל"מתזמר" (Operator).

אנחנו כבר לא צריכים להתחרות במכונה על המשימות השחורות. במקום זה, עלינו לשבת מעל סוכני ה-AI,

להפעיל שיקול דעת אסטרטגי, ובעיקר - לבנות הון חברתי, קשרים ורשתות אמון שאף אלגוריתם לא ידע לזייף.

זה הזמן לפזר סיכונים ולבנות קריירת פורטפוליו עם כמה עוגנים במקביל.

למדוד כל הזדמנות דרך שורת ה-Life ROI כדי להחזיר לעצמנו את השליטה על הזמן. שום דבר לא יקרה מתיאוריות - צריך ללכלך את הידיים בשטח.

המכונה אולי תבצע את העבודה, אבל האדם הוא זה שחייב להישאר על ההגה ולקבוע את הכיוון.