סמנכ"לית פיתוח בתעשייה הביטחונית, 13 שנה באותה חברה, 30 מהנדסים תחתיה. מבחוץ זה נראה כמו המקום שנשארים בו עד הפנסיה. זהר נוי עזבה אותו בגיל 46, ולא לתפקיד בכיר אחר, אלא כדי לבנות את עצמה מחדש מאפס. שינוי קריירה לקראת גיל 50 נשמע כמו משבר. אצלה זה נראה כמו ארבעה כובעים שנבנו אחד אחרי השני, והיא עדיין אומרת שהתחילה מאוחר מדי.

כלוב הזהב, ולמה לקח שנה לצאת ממנו

זהר נוי, בת 47, נשואה לנמרוד ואמא לארבעה, גרה במושב משגב דב ליד גדרה. תואר שני בפיזיקה ממכון ויצמן, מהנדסת מערכות מכ"ם, מנהלת של כ-30 מהנדסים במערכות אסטרטגיות, ולבסוף סמנכ"לית פיתוח באלתא. "אהבתי את התפקיד, את האנשים שאיתם עבדתי, את האנשים שניהלתי," היא אומרת. "ההבנה שאני צריכה להמשיך הלאה חלחלה בי כבר באמצע הקורונה."

מההבנה ועד העזיבה עברה יותר משנה. מה שהכריע היה הצעת עבודה במקום אחר שהרגיש נכון, לא קפיצה לחלל ריק. המעבר לעצמאות מלאה הגיע רק אחר כך, אחרי חוויה פחות חיובית בארגון האחרון: "הגעתי למסקנה שאני רוצה לנהל את הזמן שלי ולבחור את האנשים איתם אני עובדת." כשכירה, היא מספרת, הרגישה בטוחה כלכלית, אבל בחלק מהימים הרגישה שהיא מגיעה לשדה קרב כל בוקר.

הסטטוס הוא מה שמאתגר אותה מחדש כל פעם. הטייטל שוויתרה עליו, הצורך להגדיר את עצמה אחרת, והירידה בשכר, לפחות הזמנית, שפוגעת באגו. התשובה שלה לעצמה קבועה: "זאת ריצה למרחקים ארוכים, ואני נמצאת בדיוק במקום הנכון לי היום."

ארבעה כובעים שלא הופיעו פתאום בגיל 47

הקריירת פורטפוליו של זהר לא תוכננה מראש. "כל פרויקט שאני עושה היום נבנה לאורך הקריירה והחיים האישיים שלי. הוא לא הופיע פתאום בגיל 47." החוט המקשר הוא אחד: לזהות מקומות שבהם היכולת שלה להוביל שינוי נדרשת ומשמעותית.

הכובע הראשון הוא הטכנולוגי, ייעוץ לתהליכי פיתוח וניהול פרויקטים אחרי יותר מ-15 שנה בניהול מערכות מורכבות. "אני יודעת כמה אני טובה במה שאני עושה. לא מוכנה לוותר על זה עדיין."

השני הוא מנטורינג לנשים ומנהלות בעולם הטכנולוגי. הוא מתחיל בחמש יחידות פיזיקה בתיכון, כשהיו שתי בנות בכיתה, ועובר דרך תארים, תעשייה ביטחונית וניהול פיתוח, כל הדרך בעולם גברי מאוד. את מה שלמדה שם היא רוצה להעביר הלאה.

השלישי הוא נציגות במליאת המועצה המקומית. זה מעולם לא היה חלום, אבל אחרי שבע שנים בהנהגת ההורים של בית הספר, אירוע מכונן אחד ובחירות מקומיות, היא החליטה שזה הזמן לקחת את המושכות. והרביעי הוא מיזם חברתי לשילוב צעירים שסיימו טירונות בחוות השומר בתעסוקה, סגירת מעגל לשירות הצבאי שלה שם, שיצאה לדרך בתוכנית המנהלים של מנומדין-פרס. המלחמה עצרה את תוכנית העבודה, ועכשיו היא חוזרת לקדם אותו.

איך בונים קריירת פורטפוליו, ומתי להתחיל

הטיפים של זהר למי שרוצה עוגן שני קצרים. זמן וסבלנות, כי הזמן הוא מה שמאפשר לפגוש אנשים, לנסות ולטעות עד שמגיעים למקום המדויק. מציאת הערך הייחודי, לבחור דברים שאפשר להצביע עליהם בקלות. ולהתחיל בדבר אחד ורק אז להמשיך, במיוחד כשהשוני בין הכובעים גדול כמו אצלה.

השאלה החזקה בשיחה הגיעה מהקהל: היה רגע wow, והאם בדיעבד היית מתחילה קודם? התשובה שלה הייתה הכי כנה בראיון: "אני לא התחלתי בזמן. קצת נזרקתי לזה, למרות שידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הדרך הנכונה היא להתחיל כשיש לך עוגן כלכלי ותעסוקתי בשלב הראשון."

זו הנקודה שאני חוזר אליה בכל שיחה כזו. העוגן יכול להיות חוזה ייעוץ בחצי משרה, פרויקט לכמה חודשים, לקוחות מהעבר, או פשוט כרית כלכלית למספר חודשים שבהם יודעים שמכניסים פחות. מי שמגיע ל-45 פלוס לתפקיד בכיר מגיע לפעמים קצת עייף, ועדיף שהתשתית תהיה בנויה לפני כן. הסיפור של מרינה רישר, 25 שנה באותה חברה ושתי קריירות במקביל, הוא בדיוק המודל הזה. זהר הסכימה, והוסיפה משפט אחד: "לצערי את העצות האלה קיבלתי מאוחר מדי."

הפירות הכלכליים, ולמה היא לא מחפשת נחלה

שאלה נוספת מהקהל הייתה ישירה: מתי רואים את זה בכסף? זהר לא ייפתה: "אני מאוד מאמינה בדרך שלי, אבל מבינה שהצלחה בדרך הזו יכולה לקחת זמן. אני רוצה לקוות שתוך שנה אחזור לרמת השכר שאני רגילה אליה, אבל גם יכול להיות שאני אופטימית."

היא גם לא מחפשת להגיע לנחלה: "ממש לא הגעתי לנחלה. אני בשיא העשייה. תמיד אחפש את המקום הבא שבו אני רוצה להיות משמעותית." האתגרים של העצמאות, שיווק עצמי וחיפוש לקוחות, הם מיומנויות שלא הייתה צריכה כשכירה, והיא רואה בהם צמיחה אישית ומקצועית, לא מחיר. זה בדיוק ההפך מהתמונה שעולה בדוח ה-40 פלוס: השחיקה לא מגיעה מהעבודה עצמה, אלא מלהישאר במקום שלא בוחרים בו.

נשים בשולחן קבלת ההחלטות

על השאלה אם חוותה אפליה בתעשייה הביטחונית, זהר ענתה בלי דרמה: "התקדמתי מלהיות מקצועית, להביע דעה ולא לפחד להיות אסרטיבית. בדרך שלי לא הרגשתי אפליה, אבל יש גברים רבים שמתקשים לעבוד עם נשים אסרטיביות. צריך ללמוד לעבוד איתם נכון כדי לא לחוות התנגדות."

העצה שלה למנהלות שמגיעות לשולחן: הכל מתחיל מהיכרות עצמית, זיהוי החוזקות והחסמים. כשיודעות מי אנחנו ומה הערך שאנחנו מביאות, קל יותר לעמוד על שלנו. בשילוב עם דיבור בטוח, בלי התנצלות, והכרה אישית בהצלחות. לא במקרה, כשנשאלה איזה כובע אחד הייתה שומרת מכל הפורטפוליו, התשובה הייתה ליווי נשים.

מה זהר מחפשת מהקהילה

הבקשה של זהר מקהילת Lost in Y מתחלקת לשלושה. מנהלות ומנהלים שרוצים להכין נשים טאלנטיות בארגון לתפקיד הבא שלהן, או לעזור למנהלות בפועל להתמודד עם אתגרים ניהוליים. מנהלים בחברות טכנולוגיות שמבינים שצריך לבנות תשתיות ותהליכי פיתוח נכונים, ורואים את הערך בלהביא מישהו חיצוני לשם כך. ותורמים או עמותות שירצו להיות שותפים בהוצאת הפיילוט של מיזם חוות השומר לפועל. אם אחד מאלה זה אתם, זה הזמן לכתוב לה.