בגיל 50 רואים דברים אחרת. לא כי יש פחות אנרגיה, אלא כי יש יותר פרספקטיבה על איפה משקיעים אותה. זו בדיוק הנקודה שממנה ירון פלינט, מחבר הספר Beyond Networking: Making Connections That Matter, בחר לפתוח כשישב לכתוב רשימה אישית על מה השתנה אצלו בעשור החמישי לחייו. לא עצות כלליות, אלא תצפיות ישירות על אנשים ועל זמן, כפי שהוא עצמו ניסח אותן.

על אנשים: לבחור בקפידה למי לתת מהזמן

לא צריך להתחבר לכולם, כותב ירון, אבל כדאי לנהוג יפה באנשים סביבך, כי אף פעם לא יודעים מתי הדרכים ייפגשו שוב. המשפחה חשובה יותר משנדמה ברגע נתון, גם כשזה לא מרגיש ככה. לרוב היא זו שנשארת לצדך כשהרעש שוכך.

בגיל 25 הוא רצה להוכיח שהוא מסוגל לבד. בגיל 50 הוא הבין שאפשר להשיג הרבה יותר עם האנשים הנכונים לצדו. מכאן גם התובנה על אנרגיה: לשמור אותה למה שבאמת חשוב, ולקבל שאי אפשר לעזור למישהו שלא רוצה עזרה.

יש גם משהו שנצבר עם השנים ולא היה קיים בגיל 25: פרספקטיבה. מספיק ידע, טעויות, סיפורים, הצלחות וכישלונות כדי לכתוב לפחות ספר אחד. אז כותבים אותו. וזה לא נגמר בכתיבה.

מה שלמדת מאנשים שחלפו בדרכך, עכשיו תורך להעביר הלאה, כי ידע שנשאר אצלך נעלם איתך, אבל ידע שמשתפים יכול להמשיך אחריך. לא רק לשתף מה שיודעים, אלא להשתמש בזה כדי לחבר אנשים, רעיונות והזדמנויות. בעולם מלא פערים, הדבר הכי חזק שאפשר לעשות הוא להפוך לבונה גשרים. זו בדיוק אותה תפיסה שירון מפרט בשיטת ה"קוצרים" שלו,

הבנייה הסבלנית של הון חברתי שלא מצפה לתמורה מיידית.

על זמן: תוכנית היא בסיס, לא מסגרת נוקשה

בגיל 50 מבינים שלא הכל צריך לקרות מיד. הדברים שבאמת חשובים לוקחים זמן. תמיד כדאי שתהיה תוכנית, אבל תוכנית טובה היא בסיס לשינוי, לא מגבלה. אין צורך לתכנן רחוק מדי קדימה, גם לאלוהים הייתה תוכנית לשבעה ימים בלבד.

שינוי תוכנית הוא לא כישלון, כותב ירון. הסירוב לשנות כשהנסיבות משתנות הוא הכישלון האמיתי. עם הזמן לומדים גם מה לא לרדוף אחריו, ולפעמים ההחלטה הכי חשובה היא מה לא לעשות. חשוב לקחת זמן להתבוננות פנימית, לא כדי לשפוט את עצמך, אלא כדי להבין את עצמך.

ואם לא נמצאים איפה שחשבתם שתהיו, זה בסדר. החיים הם לא טבלת אקסל. חלק מהדברים הכי טובים קורים אחרי שהתוכנית נכשלת. ולאורך כל זה, כדאי לשמור על ההתלהבות. גיל אמור לתת פרספקטיבה, לא להרוג את הסקרנות. חשוב להמשיך ללמוד, להמשיך לשאול שאלות, להמשיך להתרגש מרעיונות, מאנשים, ממקומות ומאפשרויות.

יש משהו עוצמתי בלהיות בן 50, מסכם ירון: עדיין אפשר להחזיק באנרגיה של בן 25, אבל עכשיו יודעים איפה להשקיע אותה בצורה הטובה ביותר. ואולי זה הלקח הגדול מכולם, לא חייבים שהכל יהיה פתור. בגיל 50 הוא פחות מתעניין בלהחזיק בכל התשובות, ויותר בלראות מה יקרה הלאה.

מי שרוצה להמשיך את השיחה איתו, מוזמן להתחבר לירון בלינקדאין, שם הוא משתף ניוזלטר חודשי על חדשנות, אסטרטגיה ופיתוח עסקי.

שאלות ותשובות

למה שינוי תוכנית לא נחשב כישלון?

לפי ירון פלינט, הכישלון האמיתי הוא הסירוב לשנות כשהנסיבות משתנות, לא השינוי עצמו. תוכנית טובה היא בסיס שמאפשר להסתגל, לא מסגרת נוקשה שצריך לעמוד בה בכל מחיר.

מה משתנה בתפיסת האנרגיה בגיל 50 לעומת גיל 25?

לפי ירון, האנרגיה לא בהכרח פוחתת, אבל הידיעה איפה להשקיע אותה משתפרת. בגיל 25 מנסים להוכיח שאפשר לבד, בגיל 50 מבינים שמשיגים יותר עם האנשים הנכונים לצד ועם מיקוד במה שבאמת חשוב.