בקהילה אני שומע את זה הרבה: כישלון אחד גדול, כזה שכל השוק רואה, סוגר את הקריירה. מולי מנדל הוא ההוכחה ההפוכה. הוא היה חלק מחברת פארמה שהונפקה בבורסה הקנדית ונפלה בניסוי קליני, ואחרי זה הקים קבוצת חברות ששרדה שוק שקרס מסביבה. התאוששות אחרי כישלון עסקי היא אצלו לא פרק אחד בסיפור. היא השיטה.

מהמעבדה לשאלה "איפה אני חי ביותר דיוק"

מולי, בן 50, גר בעתלית, נשוי לגילי ואבא לרומי בת ה-16. היום הוא יזם, דירקטור בחברות שהקים, ובעיקר מלווה מנהלים, יזמים וצוותים ברגעים מורכבים ובצמתים של החלטות, שינוי ומשבר. את הדרך לשם הוא התחיל רחוק מחדר הדירקטוריון, עם דוקטורט בהצטיינות במדעי המוח.

הוא התחיל פוסט-דוקטורט, ושם הגיעה התחושה שהוא לא במקום הנכון. "אני בנאדם של אנשים, של יזמות, והיה בי צורך באנרגיה של עשייה ובנייה," הוא אומר. "הבנתי שאהיה טוב בתור חוקר, אבל התשוקה שלי הייתה במקום אחר."

היציאה לא הייתה פשוטה. הוא היה בתחילת שנות השלושים, אחרי שבנה את עצמו למסלול אקדמי. מה שפתח את הדלת היו שני אנשים, דרור ישראלי וארז קלי, שלימים יהיו הבעלים והמנכ"ל בחברה הראשונה שנתנה לו הזדמנות בעולם העסקי. בדיעבד הוא מנסח את ההחלטה במשפט אחד: "השאלה לא הייתה 'איפה אני מצליח יותר', אלא 'איפה אני חי ביותר דיוק'. הרבה מנהלים שאני פוגש היום נמצאים בדיוק שם, מצליחים כלפי חוץ ומרגישים לא במקומם מבפנים."

ניסוי אחד, והשיעור שנשאר

Alon Therapeutics הייתה חברת פארמה שייסדה פרופ' אילנה גוזס, המנחה של מולי בדוקטורט. התרופה שפותחה שם התבססה בחלקה על המחקר שלו, ונועדה למנוע מתאי מוח למות במחלות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון. ההון הראשוני הגיע מקרן אסתי לאודר למחקר, אחריו נכנסה קבוצה קנדית, ומהר מאוד החברה הונפקה בבורסה הקנדית כדי לגייס את הסכומים הדרושים לניסויים הקליניים.

ואז הניסויים הקליניים נכשלו. מולי לא מייפה את זה, אבל גם לא עושה מזה דרמה: "הכישלון בניסויים הקליניים לא היה פשוט, אבל לא לקחתי אותו קשה מדי. אני מאמין גדול בדרך, וכבר אז ידעתי להודות על המתנות שקיבלתי בפרק הזה." להיות חלק מחברה כזו כסטודנט לדוקטורט, בשלב כה מוקדם בקריירה, לימד אותו המון. ובעיקר חידד לו דבר אחד: התעשייה, לא האקדמיה.

זה השיעור שאני לוקח מהפרק הזה למי שעומד היום מול נפילה מהדהדת. מולי קיבל אותו מוקדם יחסית בקריירה, וזה מה שאפשר לו להתכונן לפרקים הבאים בלי לסחוב את הנפילה כזהות. בשאלון הבזק הוא ניסח את זה בשורה אחת: ממה לומדים יותר, מכישלון או מהצלחה? "מהכישלון, כשלומדים שאין באמת כישלון. ומההצלחה, כשמנצחים את הגאווה."

התאוששות אחרי כישלון עסקי בתעשייה שקרסה מסביב

מולי הקים יחד עם פרופ' דדי מאירי את Cannasoul, עם חזון להביא מחקר פורץ דרך שיוביל את תעשיית הקנאביס, שהתפתחה אז במהירות בארץ ובעולם. הם בנו את החברה בשיא ההייפ של הקנאביס, ודי מהר השוק הפך תנודתי מאוד, בתוך שדה רגולטורי חסר ודאות.

הרשימה של מה שעבר עליהם מאז נשמעת כמו תקציר של העשור: גל ההייפ שנשבר, מגפת הקורונה, מלחמת רוסיה ואוקראינה שהשפיעה על הנפקה של אחת מחברות הבת, ואז השביעי באוקטובר. חברות רבות בתחום לא שרדו את רכבת ההרים הזאת, ומיליארדי שקלים של השקעות ירדו לטמיון. קנאסול שרדה, פועלת היום במרץ, ונחשבת גוף מדעי מוביל בתחומה בארץ ובעולם.

איך? מולי מונה שלושה דברים. הראשון הוא בידול: בזמן שרוב החברות הלכו על גידול וייצור, קנאסול חרטה על דגלה מצוינות מדעית, מדע שיעשה סדר בעולם שבו יש תרופה מונגשת לחולים בלי הבסיס המדעי הדרוש. השני הוא צוות, "צוות של אלופים שהחזיקו יחד באמונה וחזון משותף גם כשהיה מאוד קשה וחסר ודאות". והשלישי הוא המשקיעים, שהפכו לדבריו ממש למשפחה, ובשלבים של אי ודאות וקושי תזרימי זה עשה את כל ההבדל.

"בדיעבד, ההחלטות החשובות לא תמיד היו אסטרטגיות אלא אנושיות," הוא מסכם. "להשקיע בקשרים, באמון, וביכולת לשקף את המצב גם כשקשה. זה מה שמחזיק ארגון." זה המשפט שסיכמתי לעצמי אחרי השיחה: ניהול זה קודם כל אנשים ואמון, ורק אחר כך מדע ו-IP. מי שרוצה עוד זווית על זה ימצא אותה בשיעורי ניהול מהשטח של עזר ונונו.

מה היה עושה אחרת: היוהרה והמבנה התאגידי

מולי לא מתעסק בחרטות, ומאמין שהכל קרה כפי שצריך היה לקרות. אבל כשלוחצים, הוא נותן שתי תשובות קונקרטיות. הראשונה אישית: עם הידע של היום, בתחילת הדרך הוא היה פחות יהיר. השנייה מבנית: את קבוצת החברות האחרונה הוא היה בונה אחרת, "באופן שהיה מאפשר לי לגייס בקלות רבה יותר בתקופות המשבר".

זה שיעור שמעט יזמים אומרים בקול. "יש השלכות למבנה התאגידי שבו נבנית קבוצת חברות, וחשוב להשקיע מחשבה ולתת דגש על ראייה צופה פני עתיד." מי שמקים היום מטריה של חברות בת, שישמור את המשפט הזה.

ולמי שמגייס עכשיו, הטיפ שלו: "תכין את עצמך לספר את הסיפור אלף פעמים בתשוקה כאילו זו הפעם הראשונה, ובכל סירוב תשמח על האימון שקיבלת לקראת הפעם הבאה."

כלוב הזהב בגיל 42, והנוסחה החדשה להצלחה

בגיל 42 מולי עזב משרת סמנכ"ל באחת מחברות השיווק המובילות בישראל בתחום הרפואה. קרוב ל-70 אנשים תחתיו, מאות מיליוני שקלים באחריותו, ושכר גבוה מאוד. מבחוץ, כלוב הזהב במיטבו. "סביבות ה-40 בשבילי היה רגע של התפכחות," הוא אומר. "הבנתי שהצלחה חיצונית בלי שקט פנימי היא עסקה גרועה."

זו ההגדרה הכי מדויקת ששמעתי ל-Life ROI: לא רק שכר מול שעות, אלא כמה מהשכר הזה נשאר אחרי שמנכים את המחיר הפנימי. שם הוא נכנס עמוק יותר לעולמות הרוח, "לא כבריחה אלא כהשלמה". העשור שאחרי לימד אותו, במילותיו, "שהצלחה אמיתית נמדדת לא רק במספרים אלא גם באיכות היחסים, בחופש הפנימי, וביכולת לקום בבוקר עם תשוקה."

גם וגם: קבלה בחדר הדירקטוריון

פתחתי את הראיון בלקרוא לו ההגדרה המילונית לגם וגם: גם מדען, גם איש עסקים, גם גולש רוח וגם לומד קבלה. השאלה המתבקשת היא אם חוכמת הקבלה עוזרת כשצריך לפטר עובד או לנהל משא ומתן קשוח עם משקיעים. התשובה שלו חדה: "חד משמעית כן. חכמת הקבלה לא עוזרת 'להיות נחמד', אלא להיות מדויק."

היא מלמדת, לדבריו, לראות מה הכוחות הפועלים בתוכנו ומה מניע אותנו להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים. והשורה התחתונה למנהלים: "מנהל לא נמדד רק בהחלטות שהוא מקבל, אלא במרחב שהוא יוצר סביבו, גם כשצריך לפטר."

על הגם וגם עצמו הוא זהיר. "יש בזה אלמנט מאוד אינדיבידואלי, לחלק זה מתאים לאופי ולחלק לא." אבל כשזה עובד, זה עובד מסיבה אחת: "רוחניות לא באה לברוח מהמציאות אלא לפגוש אותה עמוק ומשמעותי יותר. עומק רוחני לא מוריד לחץ, הוא מגדיר מחדש השקפות עולם. הוא מאפשר לי להיות בתוך גיוס קשה או דוח רבעוני בלי לאבד את עצמי בדרך." זו קריירת פורטפוליו במובן הרחב של המושג: לא רק כמה מקורות הכנסה, אלא כמה עוגנים שמחזיקים אדם אחד.

בפועל, הוא מתאמן, כהגדרתו, "בחדר הכושר של הקבלה" עם קבוצה קבועה שלומדת איתו, והים תמיד שם להזכיר לו את האינסוף ואיך הכל משתנה ובר חלוף. ההרגלים שהוא ממליץ לכל יזם ומנהל קצרים: לדעת לעצור ולהקשיב פנימה, במיוחד ברגעי עומס ואי ודאות. ספורט חובה, אצלו שחייה. עיסוק רוחני, אצלו הים והקבלה. והכי חשוב, לדאוג להיות תמיד בהשפעה של טוב על הזולת. ספר החובה שלו למנהלים: הטאו של המנהיגות מאת ג'ון היידר.

הפרק הבא: בריאות המוח, לא רק אריכות ימים

הפרק הבא של מולי מחזיר אותו למקום שבו צמח, בריאות המוח. התזה שלו פשוטה ומטרידה: הרפואה המתקדמת מאריכה את חיי הגוף מהר יותר מהיכולת לשמור על בריאות המוח, וזה צפוי להביא למגפה של דמנציה וניוון מוחי אצל אנשים מבוגרים עם גוף בריא ומוח מנוון.

הוא בוחן היום הקמה של מרפאות לבריאות המוח, שיפור קוגניציה והעצמה קוגניטיבית בעזרת טכנולוגיות חדשניות. "החזון שלי הוא לעבור מרפואה שמטפלת במחלה לרפואה שמטפחת יכולת. לא רק להאריך חיים, אלא לשמור על מוח חד, נוכחות ותודעה חיה לאורך שנים." המיזם בתחילת דרכו, והוא הבטיח לעדכן. אם מסלול כזה מעניין אתכם, סיפור נוסף של ביוטק אחרי גיל 50 כבר עלה כאן.

מה מולי מבקש מהקהילה

זמן קצר אחרי השביעי באוקטובר הצטרף מולי, לבקשת המייסדים, כחבר בורד ב-Planetherapy, ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח שמנגיש טיפול ותמיכה רגשית ללא עלות לנפגעי השביעי באוקטובר והמלחמה מהמעגלים השניוניים, ולקורבנות אלימות, פעולות איבה ואנטישמיות בארץ ובעולם. הארגון פועל באמצעות מאות מטפלים מתנדבים. "להיות חלק מקבוצה כל כך גדולה של אנשים שמבקשים לתת מזמנם, מניסיונם ומכספם ממלא בצורה שלא דומה לשום דבר שחוויתי בעולם העסקי."

הבקשה שלו מקהילת Lost in Y היא אחת, וקונקרטית: מי שמכיר בסביבתו אדם שזקוק לעזרה, ליווי או טיפול נפשי וידו אינה משגת, שיפנה אותו לאתר של Planetherapy. בתהליך קצר הוא יוכל לקבל טיפול, תמיכה או ליווי מטובי המטפלים, ללא עלות. ומי שנמצא בעצמו בצומת, מנהל או יזם מול החלטה קשה, משבר או שחיקה, מולי אמר שהוא זמין גם בפרטי לכל שאלה, מחשבה או רצון להתחבר.