איתמר אסף
יש הבדל בין לשאול מישהו "מה שלומך בעבודה" לבין לשאול אותו "מה אתה רואה שעוד אף אחד לא רואה". השאלה הראשונה מייצרת עדכון. השנייה מייצרת מפה.
לקראת השנה החדשה כינסתי בקהילה פאנל כתוב בוואטסאפ. שישה אנשים, שישה עולמות שונים לגמרי, חמש שאלות זהות:
- מה ההזדמנות הכי גדולה בעולם שלך שעוד לא כולם שמים לב אליה?
- מה הדבר המשמעותי ביותר שהשתנה בשנה האחרונה בתחום שלך?
- מה נותן לך תקווה או אופטימיות דווקא עכשיו?
- אם מישהו רוצה להתחיל לפעול בתחום שלך היום, מאיפה כדאי לו להתחיל?
- איך אתה רואה את התחום שלך בעוד חמש שנים?
לא כדי להשוות בין הדוברים, אלא כדי לראות אם יש דפוס משותף מתחת לפני השטח.
מוח, רכב, שבבים, נגב, סרטן, וקצב
ד"ר מולי מנדל, חוקר נפש ומלווה מנהלים, פתח בפסיכדליה. לא הטרנד עצמו, אלא היכולת החדשה למדוד מוח ולחזות מי יגיב לאיזה טיפול, כשפסיכדליה, biomarkers ו-AI נפגשים והופכים פסיכיאטריה מניסוי וטעייה לרפואה מדויקת. השנה, לדבריו, התחום עבר מהתלהבות ראשונית להתבגרות אמיתית, יותר שאלות על מנגנון ובטיחות, ופחות סיסמאות. האופטימיות שלו מגיעה מגילוי הפלסטיות של המוח, ובעוד חמש שנים הוא רואה את בריאות המוח כחלק משגרת הבריאות המונעת, בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים היום ללב.
ורד מאנה, שמנהלת את מיצובישי ו-ORA בכלמוביל, הביאה את ענף הרכב. ההזדמנות שלה היא המעבר מתגובה למה שכבר קרה, ליכולת לצפות ולפעול מראש, כשרכב, דאטה ו-AI מתחברים. מה שהשתנה השנה, לדבריה, הוא הקצב, כמות המותגים והדגמים שנכנסים לשוק חסרת תקדים, ומוצר טוב כבר לא מספיק. מי שנכנס לתחום היום, היא אומרת, צריך להבין גם אנשים, גם טכנולוגיה וגם ביזנס, ולא לפחד לחבר בין העולמות.
אבינועם רוזנבאום, ראש מטה יו"ר רשות החדשנות, לא דיבר על AI עצמו אלא על מה שמאפשר אותו. שבבים, אנרגיה לדאטה סנטרים, קירור, ותקציב של כ-100 מיליון שקל לתשתית מו"פ לאומית במחשוב קוונטי. השינוי הגדול שהוא מזהה השנה הוא קריסת הקונספציה של "הכפר הגלובלי הקטן", שרשראות ערך שכבר לא מובנות מאליהן, ומדינות שמתארגנות מחדש סביב עצמאות טכנולוגית. האופטימיות שלו נשענת על שלושה דברים מוחשיים, רנסאנס יזמות שצומח מהשטח אחרי המילואים, זינוק בדיפנס טק, ושנת שיא של 85 מיליארד דולר באקזיטים, כשישראל היא האב הטכנולוגי החמישי בגודלו בעולם.
פהימה עטאונה, תושבת חורה הראשונה שסיימה תואר שני באוניברסיטת קולומביה, הצביעה על ההון האנושי של הצעירים בחברה הבדואית. דור חדש עם השכלה ויכולות טכנולוגיות, שרוצה לא רק להשתלב בהייטק אלא ליזום ולהוביל. מי שרוצה להתחיל בתחום שלה, היא אומרת, צריך להתחיל מהשטח ומהקשבה לצעירים עצמם, ולחבר בין תוכניות שכבר קיימות אבל לא מדברות ביניהן. בעוד חמש שנים היא רוצה שזה כבר לא ייחשב תופעה יוצאת דופן, אלא מציאות רגילה של יזמים ומובילים מהנגב.
ד"ר אתגר לוי ניסנבוים, מפתח תרופות ומכשור רפואי, התמקד באונקולוגיה. הבשורה הגדולה, לדבריו, היא לא רק גילוי תרופות מהיר יותר, אלא היכולת של AI לפצח מראש את מנגנוני העמידות של הגידול, ולתכנן תרופות רב מטרתיות שתוקפות את הסרטן מכמה כיוונים בו זמנית. השנה עבר התחום, לדבריו, ממבטיחות תיאורטית לתוצאות קליניות אמיתיות. הוא צופה שבעוד חמש שנים הסרטן יפסיק להיתפס כגזירת גורל, ויהפוך ברובו למחלה כרונית ברת ניהול.
יואב הראל, מנהל בכיר בניהול פרויקטים טכנולוגיים באט אנד טי ישראל, הביא זווית שונה מהחמישה האחרים, לא תחום ספציפי, אלא הירידה הדרמטית בעלות השינוי עצמה. פעם כל רעיון דרש הימור כבד, תקציב וזמן פיתוח. היום אפשר לבחון הרבה רעיונות במקביל, בעלות נמוכה, ללמוד מהר ולנסות שוב. השינוי העמוק ביותר, לדבריו, הוא בתפקידים עצמם, הגבולות בין מנהלים, מפתחים ואנשי מוצר הולכים ומיטשטשים, ואדם אחד יכול היום לבצע מגוון רחב הרבה יותר של משימות.
הדפוס המשותף
שישה תחומים שונים לגמרי, אבל תשובה אחת חוזרת על עצמה שוב ושוב, בניסוחים שונים. ד"ר אתגר לוי ניסנבוים אמר את זה הכי ישירות, "אין מקום להיות מומחה בסגמנט אחד בלבד ללא הבנה מרחבית של כל התחום". מולי מנדל דיבר על "בין הדיסציפלינות ולא בתוך אחת מהן". ורד מאנה קראה לזה "לחבר בין העולמות". זה בדיוק מודל ה"גם וגם" שהקהילה הזו בנויה עליו. לא מומחיות צרה אחת, אלא היכולת לשבת במעבדה, להבין את הכאב של הלקוח, ובאותה נשימה לדבר בשפת הדאטה. ההזדמנות הכי גדולה כמעט אף פעם לא נמצאת בתוך תחום אחד, היא נמצאת בחיבור בין שניים שעד עכשיו לא דיברו ביניהם.
מי מכם קורא את השישה האלה ומזהה חיבור לתחום שלו, לא בתוך המקצוע שלכם, אלא בינו לבין משהו אחר לגמרי? כתבו לי, אשמח לחבר.
