השוק עובר הרבה גלגולים עכשיו. אני מנהל עשרות שיחות בחודש ורואה את התמונה המלאה: בני 50 שאחזו בתפקידים בכירים ונפלטים החוצה, ולצידם חבר'ה צעירים אחרי שירות מילואים משמעותי שחוזרים לשוק העבודה ולא מוצאים את עצמם. בין צמצומים, פיטורים וחוסר ודאות – כולנו מנסים להבין לאן הרוח נושבת.

בתוך כל הרעש הזה, הייתה לי לאחרונה שיחה שסידרה לי את המחשבות עם עומרי אראל.
היום הוא ה-CMO של חברת Panorays, אבל לפני כן הוא עבר בצמתים הכי בוערים של התעשייה (WalkMe, AppsFlyer ועוד). עומרי הוא מסוג האנשים שראו חברות צומחות מאפס למימדי ענק, אבל התובנות הכי מרתקות שלו הן לא על אלגוריתמים או אסטרטגיות חדירה לשוק – אלא על פסיכולוגיה, בני אדם, וההישרדות הנפשית שלנו בתוך התעשייה הזו.

הנה 4 התובנות הכי חזקות שלקחתי מהשיחה איתו, כאלה שרלוונטיות לכל מי שמנסה לנווט את הקריירה שלו היום:

1. המיתוס של הארגון המסודר וקסם ה"כאוס האיכותי"

אנחנו מסתכלים על סטארט-אפים שמגייסים מיליונים ובטוחים שמבפנים הכל עובד כמו מכונה שוויצרית. אז זהו, שלא. עומרי מודה שמבחוץ זה תמיד נראה הרבה יותר מסודר ממה שזה באמת. בסוף, ברוב החברות שצומחות בקצב מסחרר יש בעיקר כאוס.

מה שמונע מהעגלה הזו להתהפך הם העובדים שמרכיבים אותה - "יהלומים לא מלוטשים" עם כוח רצון משוגע.
אלו אנשים שלעולם לא יגידו "זה לא התפקיד שלי". מעניין לראות שעומרי מצביע על יוצאי עולם העצמאות והפרילנס כגיוסים המנצחים. למה? כי מי שהיה עצמאי רגיל להיות אחראי על הכל: להביא עבודה, לפתור בעיות ולשרוד. זו יצירתיות שאף תואר אקדמי לא ייתן לכם. אז אם הייתם עצמאיים וסגרתם את העסק - אל תסתירו את זה בקו"ח, תדגישו את זה.

2. ה-AI הופך את הביצוע לזול, ואת האנושיות ליקרה

אי אפשר לדבר היום על שוק העבודה בלי להזכיר את פיל הבינה המלאכותית שבחדר. יש המון פחד מהרגע שבו המכונה תחליף אותנו, אבל לעומרי יש זווית מרעננת על זה: אנחנו נכנסים לעידן שבו הביצוע (Execution) נהיה זול. כל אחד יכול היום לייצר קמפיין, לכתוב תוכן או לערוך וידאו בשניות.

אבל כאן בדיוק נוצר הפער - האינטרנט מתמלא ברעש שנשמע "נכון" אבל מרגיש ריק לגמרי. בסוף, אנשים עדיין קונים מאנשים. הם קונים מחיבור, מהבנה אמיתית של כאב אנושי. ה-AI לא יושב בשיחות עם לקוחות, לא מבין פוליטיקה ארגונית ואין לו אינטואיציה. בעשור הקרוב, אנשי המקצוע המבוקשים ביותר יהיו פחות "מפעילי כלים" ויותר פסיכולוגים שיודעים לייצר משמעות בתוך ים של טקסטים אוטומטיים.

3. האמת שקשה לשמוע: הייטק לא מתאים לכולם

כמות הפניות שאני מקבל מאנשים שרוצים "לעשות הסבה להייטק" היא בלתי נתפסת. אבל רגע לפני שמסתנוורים מהמשכורות (שבאמת יכולות להיות כפולות ממגזרים אחרים), צריך להסתכל למציאות בעיניים.

עומרי תיאר את זה בצורה הכי כנה שיש: הייטק יכול להיות "כלוב של זהב". הרבה מאוד אנשים מוצאים את עצמם אחרי כמה שנים מרוויחים מעולה, אבל עייפים, שחוקים, ומנותקים מעצמם. הלחץ הוא תמידי, חוסר הוודאות הוא חלק מחיי היום-יום. מי שנכנס רק בגלל הכסף - יישחק מהר מאוד. לפעמים שווה להרוויח קצת פחות, אבל להישאר מאוזנים נפשית ולא לשלם בבריאות.

4. מצאו את "עין הסערה" שלכם

איך מנהלים חיים אינטנסיביים, מקימים משפחה ושורדים משברי גיל מבלי לאבד את זה? לא על ידי בניית חיים סטריליים נטולי לחץ - כי אין חיה כזו. המטרה היא למצוא את "עין הסערה".

זה אומר לייצר לעצמכם מקום פנימי יציב שבו המוח לא צורך גירויים אינסופיים. אצל עומרי זו גיטרה, אצל מישהו אחר זה ספורט או ניתוק מהטלפון. יש משהו מאוד מרגיע בלהבין שאי אפשר באמת לשלוט בהכל, ושזה ממש בסדר לא לפתור את כל החיים עכשיו.

בסופו של דבר, המערכות הכי מתקדמות בעולם נשענות על בני אדם. התפקיד שלנו הוא לוודא שאנחנו לא מאבדים את עצמנו בדרך למעלה. מה "עין הסערה" שלכם בתוך הטירוף של היום-יום? אשמח לשמוע מכם בתגובות למטה או בוואטסאפ.