הנרטיב המקובל אומר שהמשבר מגיע בגיל 40, ושבגיל 50 כבר מתחילים לחשוב על הפנסיה. שגית למפרט הפכה את הסדר. בגיל 40 היא הודיעה לבוס שלה שהיא מתפטרת ונשארה, ורק בעשור שאחרי עשתה שינוי קריירה בגיל 50: מ-16 שנה בסיטי לכיסא המנכ"לית של סטארטאפ AI.

היום היא בת 52, גרה ברמת גן "אבל מרגישה בתל אביב", נשואה ואמא לשני מתבגרים. לפני חודשיים, כך היא מספרת, נולדה לה ילדה חדשה: אבינה, סטארטאפ צעיר בתחום האינשורטק שהיא מובילה כמנכ"לית.

בגיל 40 היא כבר הודיעה שהיא מתפטרת

בדיוק כשרצתה שינוי, ואפילו הודיעה לבוס שהיא עוזבת, סיטיבנק, בנק של 230 אלף עובדים, החליט לפתוח את מעבדת החדשנות השנייה שלו דווקא בישראל. "וזה פתח לי עולם חדש ומרתק," היא אומרת. מעולם הבנקאות והפיננסים היא עברה ללמוד תחום טכנולוגי חדש ולבנות יוזמות מאפס.

מה שנבנה שם הוא שיעור מעשי בחדשנות פתוחה: מרכז פיתוח וחדשנות לטכנולוגיות פיננסיות, האקסלרטור הראשון בישראל בתחום, תחרויות בינלאומיות ליזמים ושיתופי פעולה עם גופים מובילים. "בנינו את קהילת הפינטק מהיסוד ובעצם מיסדנו את המושג פינטק בישראל."

והמשבר של גיל 40? "נעלם כלא היה. הייתי באופוריה של בנייה, ובכלל לא חשבתי על עזיבה. אם משהו, הרגשתי שאני רק מתחילה."

יש כאן לקח שכדאי לעצור עליו. לפעמים התשובה לשחיקה היא לא לעזוב את הארגון, אלא למצוא בתוכו את הסטארטאפ. כששאלתי אותה בסוף הראיון קורפורייט או סטארטאפ, היא ענתה: "זה תלוי. יש קורפורייטים שמעודדים חדשנות פנימית ואז זה סטארטאפ במקום הכי בטוח שיש." מי שמתעניין בחדשנות תאגידית שמחברת בין תאגידים לסטארטאפי AI ימצא כאן את אותו עיקרון, מהצד של הבנק.

כלוב של זהב ותחושת דינוזאור

אבל גם מעבדת חדשנות מתיישנת. "את סיטיבנק עזבתי אחרי 16 שנה תוך תחושת מיצוי ושאני כבר מתחילה להיות דינוזאור בתוך הארגון הזה," היא אומרת. "היה לי צורך לצאת מאזור הנוחות."

זה הרגע שבו כלוב של זהב מפסיק להיות נוח. הנוחות שמחזיקה אנשים טובים במקום היא בדיוק מה שהיא הרגישה צורך לצאת ממנו.

מה שהופך את הסיפור שלה לכן במיוחד הוא שהיא לא יצאה עם תוכנית. "תכלס לא ממש ידעתי מה אני רוצה, לא תכננתי להיות יזמית או עצמאית אבל הבנתי שאני חייבת משהו אחר." שלוש שנים היא ייעצה לגופים שונים בפיתוח עסקי, ורק אז החליטה להצטרף לאבינה AI.

והטיפ שהייתה נותנת לשגית של גיל 40 קצר וחד: "לא לעבוד בשום מקום מעל 5 שנים גג!"

שינוי קריירה בגיל 50 והיתרון של ה"פאסון"

אבינה מציעה נציגת ביטוח חכמה מבוססת בינה מלאכותית, שמכירה את עולם הביטוח ויודעת לחדש פוליסות רכב, לבצע תהליכי בקרה ולתפעל משימות שמעמיסות על הצוות. זה בדיוק המקום שבו AI לוקח את הביצוע הידני, והערך האנושי עובר למי שמתזמר את המערכת ובונה אמון מול לקוחות.

מה יש למנכ"לית בת 52 שאין ליזם בן 25? "אני חושבת שהיתרון שלי לעומת יזם בן 25 הוא גם הניסיון ורשת קשרים עניפה, אבל בעיקר אני באה עם 'פאסון', עם תחושה שלא משנה מה, הדברים יקרו כמו שהם צריכים לקרות."

היא לא מתיימרת להיות יזמית סדרתית. "למרות שזו הפעם הראשונה שאני מובילה סטארטאפ, ההיכרות עם הז'רגון העסקי וגם הטייטלים שצברתי במהלך השנים עוזרים לי בפגישות עם לקוחות ומשקיעים." כאן 16 השנים בתאגיד מפסיקות להיות כלוב והופכות לנכס. כמו בקריירה אחרי 50 שנבנתה מחדש דרך מכירות ו-SEO, הניסיון לא נמחק, הוא פשוט מקבל עבודה חדשה.

ומול הקצב של ה-AI? "הקצב של החיים עצמם מטורף, עם ובלי קשר ל-AI, ואני מתה על הקצב הזה. לא יכולתי אחרת."

אי-ודאות כדלק, טראנס כמנוע

שאלתי אותה מה הסוד לשמור על רעב של ג'וניורית בפוזיציה של מנכ"לית. "אין סוד. זה בדיוק האתגר הזה שמשאיר אותי בחיים. כל הקצוות פתוחים, אין תשובה נכונה אחת, יש כל כך הרבה לא ידוע ואי-ודאות."

היא לא מייפה. "זו רכבת הרים מטורפת, וכשהייתי צעירה יותר, כנראה לא הייתי מוכנה להתמודד איתה. לפעמים אני מרגישה שהרצפה ממש נשמטת מתחתיי." ואז המשפט שמסכם את כל הסיפור: "ברגע שהכל שגרתי וברור, אני מתה מבפנים."

כדי להחזיק את זה צריך מנוע. אצלה זה שילוב שנשמע מוזר רק במבט ראשון: "היוגה מחזירה אותי למרכז, הספורט מנקה את הראש, והטראנס זה המקום שבו אני לגמרי לא אחראית על כלום ורק נותנת לגוף לזוז. זה הדלק!" במונחים של Life ROI, זה לא תחביב בצד. זה החלק במשוואה שמאפשר לשאת את המחיר של אי-הוודאות.

מה שגית מחפשת מהקהילה

שגית רוצה להתחבר לאנשים מעניינים בתחום הביטוח או הבינה המלאכותית האג'נטית. ויש לה גם הצעה בכיוון ההפוך: "עדיין יש לי קשרים בהרבה קורפורייטים, ובמידה ומישהו צריך קשר, עזרה או התייעצות, יותר מאשמח לעזור."

אם אתם בעולמות הביטוח או ה-AI האג'נטי, או שאתם צריכים דלת לתוך תאגיד, זה הזמן לכתוב לה, ולהמשיך את השיחה עם אנשים כמוה בקהילת Lost in Y למנהלים ויזמים.