ההנחה הרווחת היא שקריירת פורטפוליו היא משהו שבונים אחרי שכבר יש שם, רשת וקצת הון. אילת מאמו שי בנתה אחת מאפס, בטריטוריה זרה, בלי תפקיד ובלי רשת, אחרי תשע שנים כשכירה ברשות הדואר. אם אתם שואלים את עצמכם איך בונים קריירת פורטפוליו כשאין נקודת פתיחה, הסיפור שלה הוא תשובה מסודרת, עוגן אחרי עוגן.

היום היא בת 47, גרה בגיברלטר יותר מעשרים שנה, וכשמבקשים ממנה טייטל אחד אין כזה: אשת עסקים, יו"ר לשכת המסחר גיברלטר ישראל, סופרת, עיתונאית, מרצה וחוקרת קהילות יהודיות בתפוצות. אבל הראיון איתה בקהילה לא עסק ברשימה. הוא עסק בהתחלה.

תשע שנים ברשות הדואר, ולמה זה לא היה בזבוז

אילת גדלה בצפת, עיר שהיא מתארת כמלאה באלפי חלומות ואפס הזדמנויות. בגיל 9 החליטה שתהיה נשיאת המדינה, ובגיל 18 עלתה על מטוס ללונדון, כי הבינה שאם תישאר, החלומות יישארו בדמיון. מצפת היא לקחה שני דברים: חום אנושי, והרעב של מי שיודע שאף אחד לא יבנה בשבילו את העתיד.

כשחזרה לתל אביב קיבלה במקרה עבודה בסניף הדואר ברמת אביב ג'. מה שהחזיק אותה שם תשע שנים לא היה חוסר דמיון, אלא אימהות צעירה ומנהלת מחוז שנתנה לה שעות גמישות. "השקט והזמן עם הילדים היו השכר האמיתי שלי", היא אומרת היום.

לקראת הסוף התחילה להרגיש "ציפור בכלוב": מקום בטוח ונוח שלא מאפשר לנסוק. כשהתפטרה, המנהלת ויו"ר הוועד אמרו לה שהיא משוגעת שמוותרת על משרה ממשלתית, והציעו חל"ת כדי להשאיר דלת פתוחה. היא סירבה.

הסימן שלה היה פשוט: החיוך נעלם.

הנחיתה בגיברלטר: בכי מול המראה ומשרה בחברת קוסמטיקה

נקודת המפנה לא הייתה הצעה שלה. ערן, בעלה, קיבל הצעת עבודה מדלויט בגיברלטר, המקום שבו בילו את ירח הדבש. הם עזבו דירה חדשה במודיעין וחיי חברה טובים, ונחתו על הסלע עם שני ילדים קטנים.

אילת לא מייפה את החודש הראשון. היו ימים שלמים של בכי מול המראה ושאלות כמו "למה עזבתי משרה בטוחה ומדינה שאני אוהבת". לא הייתה תוכנית עסקית.

היא חשבה שתהיה אמא במשרה מלאה, ואולי תמצא בהמשך תפקיד אדמיניסטרטיבי שקט.

במקום זה, כשהילדים נכנסו למסגרות, היא הלכה לעבוד בחברת קוסמטיקה מקומית, על בסיס קורס איפור שעשתה פעם. בדיעבד זו אחת ההחלטות הטובות שלה: שם למדה ספרדית, הכירה את האנשים האותנטיים של גיברלטר, ובנתה את החברויות הראשונות. הגעגוע לא נעלם, אבל הפך למנוע.

העסקה הראשונה: שבועיים, כמה אלפי יורו, ומשפט אחד מהבוס לשעבר

אחרי תואר שני ולידה שלישית היא עזבה את חברת הקוסמטיקה ויצאה לדרך עצמאית בייעוץ עסקי ושיווק. הבוס שלה ניסה לעצור אותה ואמר שהדלת תמיד פתוחה. שנה אחר כך הוא חזר אליה כלקוח.

כשסיימה את הפרויקט הוא נתן לה את הצ'ק ביד ואמר: "תראי אותך, עכשיו את מרוויחה את מה שהיה המשכורת השנתית שלך בכמה ימי עבודה". זה היה, במילים שלה, אחד הניצחונות המתוקים בחייה.

העסקה הראשונה שסגרה לגמרי לבד הייתה ייעוץ אסטרטגי לחברה מקומית שרצתה לפרוץ לשווקים בינלאומיים. שבועיים של פגישות, כמה אלפי יורו, שבמונחי רשות הדואר היו כמה חודשי עבודה. התחושה כשהכסף נכנס לא הייתה המספר, אלא ההוכחה שהיכולת שלה לייצר חיבורים שווה כסף בשוק החופשי.

איך בונים קריירת פורטפוליו: העוגן הראשון קודם

הרגע שבו הבינה שאין דרך חזרה היה כשהקימה את Benefit Business Solutions וזיהתה צורך: חברות בינלאומיות שמגיעות לגיברלטר וצריכות מישהו מקומי שיזיז את הבירוקרטיה. פתאום היא ישבה מול מנהלי בנקים, שרים ומשקיעים, והבינה שהיא גם חלק מהקהילה המקומית וגם הגשר אליה.

זה גם העוגן הראשון של הפורטפוליו, וזה עקרון שחוזר אצל רוב מי שבונה קריירת פורטפוליו ולא רק מדבר עליה: תחום אחד שמייצר הכנסה יציבה, שנותן את השקט לקחת סיכונים באחרים. אצל אילת זה היה הייעוץ, הרילוקיישן ופתיחת החברות והחשבונות.

שאר התחומים נולדו מהשטח, לא מתוכנית. לקוחות ביקשו עזרה במציאת משרדים ונכסים, אז נכנסה לנדל"ן.

אנשים רצו ללמוד מהדרך שלה, אז נולדו ההרצאות והספרים. וכשראתה שחסר פתרון תיירותי לטריטוריה, הקימה את GibraltarPass.

רק כשתחום אחד עבד באופן יציב, היא פינתה אנרגיה לקומה הבאה.

הטעות בתמחור, המפגש ברחוב, והכרטיס שנולד בקורונה

הטעות הראשונה שלה היא טעות שכל עצמאי מכיר. לקוח התלונן שהמחיר יקר, היא ריחמה, חששה שלא ימליץ עליה, והורידה משמעותית. התוצאה לימדה אותה לקח לכל החיים: הזמן, הניסיון והקשרים שווים כסף, ואסור להתנצל על המחיר.

דוגמה להפריה הדדית בין התחומים היא סיפור על אדם זר ברחוב הראשי של גיברלטר, שניגש אליה ואמר "את אילת, נכון? אנחנו רוצים לעשות רילוקיישן ובכל האינטרנט כתוב עליך". המפגש האקראי הזה הפך ללקוח שעבר דרך כל זרועות הפעילות: דירה, בתי ספר, ביטוח, חברה, חשבון בנק, תעודת תושב.

ו-GibraltarPass נולד דווקא בקורונה, כשהתיירות של גיברלטר נעצרה. היא הגיעה למשקיעים ולממשלה לא כמי שמנסה את מזלה אלא כמי שכבר מוכרת, והשר אמר לה שהיא לא המציאה את הגלגל, אבל היא היחידה שהוא מאמין שתצליח להוציא את זה לפועל, כי אנשים אוהבים להצטרף לפרויקטים שהיא מובילה. כמעט חמש שנים אחרי, הכרטיס מוכר אלפי יחידות בשנה.

Life ROI, החלום מגיל 9, ומה היא מבקשת מהקהילה

על השאלה מה המחיר של חמש הכנסות, ארבעה ספרים, דוקטורט ושלושה ילדים, אילת עונה שאת המחיר בבריאות ובמשפחה משלמים בעיקר כשעובדים מתוך לחץ וחרדה כלכלית, ואצלה העצמאות דווקא החזירה את השליטה על הזמן. הילדים נסעו איתה לפגישות וגדלו בתוך העשייה.

יש לה סיפור אחד שמסכם את זה. אחרי שלושה ימים של אירוח שגריר ישראל בבריטניה, היא חיבקה את הילדים ואמרה שאם הם מעדיפים אמא בבית, היא עוזבת הכל. התשובה שלהם: "ממש לא, כיף לנו שאת מגשימה את עצמך, ככה את נותנת לנו דוגמה לחיים".

המחיר היחיד, לדבריה, הוא שהמוח העסקי אף פעם לא בכיבוי מלא.

והחלום מגיל 9 עדיין שם. אחרי מפגשים עם מנהיגים ביותר מ-30 מדינות, היא אומרת שמנהיגות אמיתית היא לא כוח או פרוטוקול, אלא היכולת לחבר בין אנשים ולבנות אמון. את התשתית לזה היא בונה היום: המחקר על קהילות יהודיות בתפוצות, הקשרים בגיברלטר ובעולם, וספר תורה עולמי שנכתב בהשתתפות קהילות מכל הגלובוס.

למי ששכיר כבר 15 שנה ומרגיש את מה שהיא הרגישה בדואר, העצה שלה היא צעד אחד השבוע, בלי להתפטר: לרשום במחברת במה אנשים תמיד באים להתייעץ איתך, מי הלקוח שצריך את זה, ולנסח הצעה אחת ממוקדת שמציעים לאדם אחד. לא קפיצה למים, אלא בדיקת דופק של השוק.

ומה אילת מחפשת מהקהילה? חמישה דברים, ובלי סדר חשיבות: מנהלים וחברות ששוקלים פעילות עסקית או רילוקיישן לגיברלטר, שותפים לפרויקט ספר התורה העולמי, ארגונים שרוצים הרצאה בעברית או באנגלית, שותפויות סביב GibraltarPass עם חברות תיירות וטכנולוגיה, ומנהיגי קהילות יהודיות בעולם שרוצים לבנות גשרים. אם אתם רואים נקודת ממשק אחת מהחמש, זה הרגע לפנות אליה.